וויטנאם וקמבודיה – באגט עם אגרול וגם בקמבודיה כבר לא תישארו רעבים

לוויטנאם הגעתי לראשונה בתור תרמילאי בשנת 1997 ומייד נשביתי בקסמה. האנשים החייכנים, הנופים המרהיבים, החופים, הערים הגדולות והתוססות לעומת החיים הפשוטים בדלתא של המקונג, שבטי ההרים והשווקים הצבעוניים שלהם בצפון….והאוכל – כל כך טעים. שילוב של מטעמי המזרח עם נגיעות מערביות – הצרפתים ששלטו בוויטנאם כמה עשרות שנים עד למלחמת העולם השנייה השאירו להם למזכרת את הבאגט והעוגות….להמתיק קצת את הטעם הרע שהשאירו אחריהם.

כשחזרתי לוויטנאם כעבור קצת יותר מ-20 שנה, שנינו התבגרנו, לי היה, מובן מאליו, טלפון חכם וכמה זה היה מוזר לראות את נשות הכפרים קשות היום שמגיעות לשוק של באקה עם תנובת גינתן לבושות באותן תלבושות אתניות צבעוניות כשכל אחת מתהדרת בטלפון הצמוד שלה. חייכתי. ובכ”ז נשאר אותו קסם מיוחד. כל פעם אני מתרגש מחדש לבקר ולפגוש את האנשים של וויטנאם עם התרבות הייחודית שלהם וכן, גם ההיסטוריה הייחודית שלהם שמשתקפת לנו כמו במראה וכמו מבקשת להזכיר לנו שלא כל כך מזמן בסה”כ גן העדן הזה היה גיהנום

אז בואו לטייל איתי בוויטנאם

האנוי

בירתה של וויטנאם ושער הכניסה לצפון וויטנאם. עיר תוססת מלאה בסצינות רחוב של עיר דרום מזרח אסייתית טיפוסית. שווקים, מקדשים, מוזיאון אתנוגרפי מעניין והמאוזוליאום של הו צ’י מין בו חנוטה גופתו של הדוד הו – אבי האומה הוויטנאמית המאוחדת. בהאנוי כשצריך לחצות את הכביש פשוט חוצים את הכביש – הטוסטוסים כבר יסתדרו

 האלונג ביי

מפרץ האלונג הידוע בשל אלפי האיים הקארסטיים הפזורים בו כלול ברשימת אתרי המורשת העולמית ובצדק. השיט בספינה בין האיים הנישאים מעל פני המים הוא חוויה יוצאת מהכלל. מידי פעם יורדים לשייט קיאקים וסירות בין הנקיקים והמעברים הצרים ופתאום אנחנו בתוך לאגונה מוקפים מכל עבר בצוקים נישאים, צמחייה אקזוטית, ציוץ ציפורים – שלווה ורוגע אינסופיים. אפשר לטייל רגלית ולצפות בחוות ימיות לגידול צדפות ופנינים. כן, ישנם אנשים שעדיין חיים על המים ומתקיימים מחקלאות ימית.

באקה וסאפה

זוהי ארצם של שבטי ההרים הצבעוניים של צפון וויטנאם הממשיכים במסורת השווקים הססגוניים כמו זה שבעיירה באקה. שם ניתן לראות ולהיראות במיטב הלבוש האתני אשר מאפיין בצבעים ובדוגמאות ייחודיות כל שבט ושבט. כמובן שגם באים למכור ולקנות ממיטב תוצרת הארץ ובין לבין מתעדכנים גם בניוז פיד של השכנה לגבי מצב המכירות שלה. בעיירה סאפה שהפכה תיירותית משהו מאז ביקורי בה בשנות ה-90 עדיין אפשר לחוש באווירה המיוחדת של האזור המוקף בטרסות אורז אותן מעבדים תושבי הכפרים שמסביב לסאפה. העין לא שבעה מקווי המתאר של הטרסות היוצרות פסיפס גלי יפהפה.

דה נאנג

עיר גדולה במרכז וויטנאם שהתפרסמה בבסיס חיל האוויר הגדול של האמריקאים שהפך להיות אחרי המלחמה לנמל התעופה הבינלאומי של דה נאנג. בעיר ישנו מוזיאון מעניין של תרבות ממלכת צ’אמפה העתיקה ששלטה במרכז וויטנאם במשך מאות שנים. בהר השיש רואים מקדש בודהיסטי בתוך מערות בהר עם פסלים וסמלים בודהיסטים המספרים לנו את סיפורו ורעיונותיו של הבודהיזם

הויאן

עיר נמל עתיקה וססגונית שהייתה אזור מפגש בינלאומי של תרבויות. רואים היטב את ההשפעה הסינית בבתי הסוחרים של העיר וכן את הגשר היפני המפורסם של הויאן

הואה

העיר הואה הבנוייה משני צידי נהר הבשמים הייתה הבירה הקיסרית של וויטנאם במאה ה-19 והפכה לסמל השלטון הקיסרי של וויטנאם. רבים מקיסריה הקימו לעצמם אחוזות קבר מפוארות מסביב לעיר המוקפות בגנים ואגמים. העיר הקיסרית של הואה כוללת אולמות ומבנים מונומנטלים ופאגודות כשכל המתחם הוא חלק ממצודת העיר מוקפת חפיר מלא במים.

הו צ’י מין סיטי 

הו צ’י מין סיטי לשעבר סייגון היא העיר הגדולה ביותר בווייטנאם והמרכז הכלכלי הגמבנה מקורה תוך הפדול שלה. עד היום ניתן לחוש בעיר בניחוח הצרפתי המתבטא במבנים הקלאסיים בסגנון צרפתי כמו קתדרלת נוטרדאם, בית הדואר המרכזי, בית העירייה ובית האופרה. העיר מפורסמת בשוק בן טאן בו אפשר לשוטט בתוך עלת כל חמשת החושים שלנו באופן סימולטאני – חוויה.

הדלתא של המקונג

נהר המקונג הוא אחד הנהרות הגדולים ביבשת אסיה. הנהר, שאורכו 4,350 ק”מ, הוא ה־11 באורכו בעולם. הדלתא שלו היא שטח עצום בגודל של 40,000 קמ”ר והיא נחשבת לאזור עשיר מבחינה חקלאית מה שהקנה לה את הכינוי  – קערת האורז של וויטנאם. לדלתא יש 9 זרועות גדולות המחוברות ביניהן ברשת אינסופית של תעלות ותעלות משנה כך שהחיים בה מתבססים ומתנהלים על וסביב המים  הדלתא גם היוותה כר להתפתחות תרבותית אתנית ודתית מגוונת. מקדשיה הצבעוניים של דת הקאו דאי למשל הם מקומות מעניינים להכיר את הדת המיוחדת הזו.

קמבודיה – מקדשי אנגקור

מה ידעתי על קמבודיה לפני שהגעתי אליה לראשונה

אחד זה שילדים רעבים שם – את זה אימי סיפרה לי כשלא רציתי לאכול עד תום מהצלחת שהונחה לפניי. טוב, הדברים השתנו מאז אבל מהטרגדיה הקשה של קמבודיה שהתבטאה ברצח עם ע”י מנהיגיו, אי אפשר להתעלם בטיול שם. זה נוכח.

הדבר השני זה כמובן הקומפלקס המדהים של מקדשי אנגקור. כל תמונה פשוט תחטא לעוצמה שהם משרים על המטיילים – התצפיות המדהימות, המבנים המונומנטלים המכוסים במגדלים מפוסלים, הג’ונגל שהשתלט על הכול ופשוט צמח לו והתלבש על המבנים עד שהפכו לגוף אחד. ואוו גדול